פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה 25 של חיפה
בחג הסוכות אמור להפתח בפעם ה- 25 פסטיבל הסרטים הבינלאומי של חיפה.
ממש בימים אלה, לפני 27 שנים, התקבל במשרדי [באותו זמן הייתי מזכיר העיר חיפה ומנהל קרן תרבות חיפה] מכתב, מודפס במכונת כתיבה ישנה, עם הרבה שגיאות כתיב, ובו הצעה לקיים בחיפה פסטיבל סרטים בינלאומי. על המכתב היה חתום מישהו בשם שאוושוילי מאשקלון או שדרות, שסיפר כי יש בידו הבטחה לקבל כמות מסוימת של סרטים מארצות ברית המועצות לשעבר והוא מציע לקיים בחיפה פסטיבל סרטים בינלאומי.
חיפה של אותם שנים לא היתה עמוסה בארועים בינלאומיים שנשאו את שמה לרחוק. והרעיון על פניו היה מעניין. הנסיונות להתחקות אחר הכותב ולדבר איתו פנים אל פנים לא צלח. הצלחתי לקיים עמו שיחת טלפון אחת בלבד ובה דרש כי נעביר לחשבונו סכום של 12 אלף שקל ואז יבוא ויארגן את הפסטיבל.
פניתי לאנשי ענף הקולנוע בחיפה קני גרדינגר ובנו מוקי – בעלי קולנוע ארמון, לאבי פרבשטיין [בעלי קולנוע אורה ואמפי] ולאחרים ושאלתי אם הם מכירים את המציע ומה ידוע עליו בענף הקולנוע. תגובתם היתה – לא יודעים לא מכירים.
אבל הזרע נטמן. זימנתי אלי את ענת אשרוב שהיתה פעילה בהתאחדות ענף הקולנוע בחיפה והבעלים של קולנוע שביט המיתולוגי, ואת יוסי אורן – מנהלו המצליח של סינמטק חיפה. סיפרתי להם על המכתב ועל נסיונותי להתחקות אחר המציע ואף הוספתי כי הקרן שאני מנהל, קרן תרבות חיפה, מוכנה עקרונית להקציב סכום כזה של 12 אלף שקל לקיום פסטיבל סרטים אך בתנאי שנדע מי בוחר את הסרטים ומי מפיק ואם ביכולתו להפוך את הפסטיבל למשהו משמעותי.
ענת ויוסי הסתכלו אחד על השני וחייכו בהתרגשות. מסתבר כי באותם ימים חזרו שניהם מפסטיבל הסרטים בקאן וביושבם על מרפסת המלון הרשו לעצמם לפנטז על פסטיבל כזה בחיפה. והנה באה פגישתנו זו.
שאלתי אותם אם הם מוכנים לקחת על עצמם יחד עם קרן תרבות חיפה להרים פסטיבל. תגובתם המיידית היתה , בטח. ביקשתי מהם להמתין מספר דקות. נכנסתי לחדרו של אריה גוראל שהיה ראש העיר. איני זוכר מי ישב בחדרו באותו רגע, בהתרגשות סיכמתי בפניו את המצב וקיבלתי ממנו את ברכת הדרך.
חזרתי לענת ויוסי. מאותו רגע התחלנו להריץ את הרעיון. מלכתחילה סברתי כי יש להקים אישות משפטית נפרדת לפסטיבל ולהקים לו ועדה או מועצה ציבורית וכך כבר תוך כדי תהליך ארגון הפסטיבל אורגן גם ועד ציבורי, בראשו מונה יונה יהב שהיה אז חבר מועצת העירייה בחיפה וממונה על התרבות ובחירתו היתה טבעית, מהר מאד הצטרפו אליו אנשי ציבור דומיננטיים כמו גדי ססובר, רו"ח נפתלי פריד, ואחרים [יסלחו לי אלה ששכחתי ] בנוסף, כתוצאה מקשריהם ומעמדם של ענת ויוסי הצטרפו אנשי ענף הקולנוע בארץ ועיתונאי הקולנוע ותוך שישה שבועות מיום אותה פגישה במשרדי אורגן הפסטיבל הראשון.

אני עצמי כיהנתי במועצה הציבורית ובמוסדות העמותה שקמה אחר כך במשך למעלה מ 15 שנה והשתדלתי לתרום כמיטב יכולתי להצלחתו.

הפסטיבל הראשון נמשך שלושה ימים. מטה הפסטיבל ומרכז התקשורת שלו היו במלון "לב הכרמל". מלון קטן בין רחוב היינה ושדרות מוריה. ההשתתפות הציבורית בתקציבו היתה ממקור אחד – קרן תרבות חיפה – 12 אלף שקל.
במרוצת השנים גדל תקציב הפסטיבל בסדרי גודל רבים. קרן תרבות חיפה המייסדת, המשיכה להקציב מידי שנה פרסים ומענקים לקטגוריות שונות בפסטיבל ולקדם על ידי כך יצירה מקומית של יוצרים מקומיים וסרטים שנושאם הוא חיפה.
למעט פעמיים במרוצת אותם 27 שנים התקיים הפסטיבל במועדו. יושבי ראש התחלפו, מנהלים אומנותיים התחלפו עד שגובש בשנים האחרונות דפוס ההפעלה של הפסטיבל ועל הניהול האמנותי הופקדה פנינה בלייר שעוסקת בכך קצת יותר מ 20 שנה.
התקציב – גם הוא גדל ללא הכר.
לפעמים נדמה שהפסטיבל איבד קצת את האינטימיות שהיתה בשנים הראשונות בין היוצרים לעיתונאים בין מבקרי הקולנוע לעושי הקולנוע ובינם לבים קהל השוחרים של הסרט הטוב.
אך, כמויות הקהל הרב הן בסרטים והן באוירת הרחוב שנוצרת מול הפסטיבל מראים כי אפשר להרחיב מסגרות ועדיין לשמור על אינטימיות וקשר בין אוהבי ענף הקולנוע והסרט הטוב.