יום האם בחיפה.

כמו הרבה דברים אחרים. חיפה מפספסת בגדול.
חיפה היתה הראשונה להנהיג את יום האם.זב היה בראשית שנות החמישים, ותמיד היה זה נר שלישי של חנוכה.
היו אלה ראש העיר המיתולוגי של חיפה,אבא חושי ורעייתו חנה ז"ל שבחזונם ומנהיגותם קבעו את היום ואת המתכונת בה נחוג.
היה זה שמואל ביאליק, האיש שהיה על החזון והביצוע של מפעלי תרבות וקהילה רבים בעיר שהיה "אביר המוצר" של ארועי יום האם. הוא שראה ודאג כי היום ומסורותיו יהיו חלק מהמסורת החיפאית שעוברת מדור לדור.

במרוצת השנים, נעשה ליבם של מנהיגי העיר "גס" בארועים שהם עצמם לא יכולים להתגדר בהמצאתם, וארועים רבים וחשובים שהיו סימן ההיכר של חיפה, שקעו בנבכי הזכרונות. מי עוד זוכר את המפעלים האדירים של יום האם, תערוכת הפרחים, מצעדי המחולות ודומיהם שאין ולא היתה סיבה להמשיכם.

נכון, גם היום יש ארועים שמשום מה נושאים את אותם השמות. אז מה? זה ממש לא אותו הדבר.

וכמו הרבה דברים. ראו מנהיגי הערים האחרות כי טוב, ואימצו מסורות יפות אלה לעצמם. וכך החלה תל אביב בסוף שנות השישים להנהיג את יום האם ב- 28 לפברואר [אם אינני טועה] ומהר מאד הפך יום זה לחלק מהמסורת בכל מדינת ישראל. והיום שלנו בחיפה, שקע בנבכי הזכרונות.

לא הייתי כותב כל זאת רק מתוך הנוסטלגיה. ראו בזה מקצת כבוד למשפחת חושי ולשמואל ביאליק. אולי יקראו זאת אבות העיר הנוכחיים, כל עוד יש כאלה שזכרון העבר עדיין בראשם וליבם, ויחליטו לחדש מסורות ולהחזיר לנו את מה שכל כך אהבנו וכמעט שכחנו. גם לילדינו מגיעה המסורת וגאוות העיר.

יוסף [יוסי] גלוזמן
רחוב התכלת 2 הוד השרון
טלפון: 077-7177022 פקס: 077-7177052 נייד: 0507-283356
gluzman@netvision.net.il

11 לדצמבר 2007

אל : יונה יהב – ראש העיר ויו"ר קרן תרבות חיפה.

יונה יקירי,
בהמשך לשיחה קצרה עמך השבוע, אני מבקש להודיע לך , והפעם בכתב, כי החל מסוף חודש זה אני מתפטר מתפקידי בקרן תרבות חיפה כולל תפקידי כמ"מ יו"ר הקרן.
הסיבה להתפטרותי היא אישית ונובעת מן העובדה כי זה למעלה משנה שאיני מתגורר יותר בחיפה. הזמן שיש לי להקדיש לקרן הוא מינימלי אם בכלל. איני חושב שבצורה זו אני יכול למלא את התפקיד לפי הסטנדרטים שאני מאמין בהם.
אי לכך אבקשך להחליט בהקדם, מי יחליפני. בשיחתנו עלו מספר אפשרויות. בישיבת האסיפה הכללית של הקרן שתתקיים בשבוע הבא בכוונתי להודיע על התפטרותי.
קרן תרבות חיפה יקרה לי מאד. אני מלווה את הקרן למעלה משלושים שנה, מאז הקמתה בשנת 1976 . הרבה שנים כהנתי כמנהל הקרן ועוד יותר כמ"מ היו"ר. אני מוצא חובה נעימה לעצמי לציין כי כל ראשי העיר נתנו חופש פעולה לקרן ולמתנדביה. ומגיע להם ובעיקר לך תודה על האמון. אני יודע כי השתמשנו באמון זה רק לטובה.
השתדלנו במשך השנים, למרות התקציב המצומצם, להציב את הקרן במקום שיאפשר לה השפעה על חיי התרבות והאמנות בעיר. אמנים מוכשרים בכל תחומי האמנות והתרבות קיבלו מאיתנו הכרתם לראשונה. ומכאן צמחו הלאה ופרשו כנפיים. הצליחו ועומדים היום בשורה הראשונה של היוצרים בארץ.
הצלחנו במשך שנים לדאוג לכך כי יהיה קהל ממשיכים של צרכנים למפעלי התרבות העירוניים בכך שסיבסדנו כרטיסים למופעים ופעילויות. בשנים האחרונות נתנו עדיפות לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים שבדרך כלל ,בגלל מגבלותיהם, לא מגיעים לצרוך תרבות ואמנות.
מפעלי תרבות רבים, שהעיר מתגאה בהם עד היום נולדו "בחממה" של קרן תרבות חיפה. הקרן ופעיליה יזמו אותם. הקרן מימנה אותם בראשית הדרך כמעט מימון מלא והשכילה במשך השנים להעביר את המושכות לגופים אחרים. ולדוגמא שהנך מכיר היטב הוא פסטיבל הסרטים הבין לאומי של חיפה. הקונצרטים והצגות התיאטרון לילדים ולנוער. פסטיבל הצגות ילדים, החג של החגים, העשרת פעילות אמנותית בבתי הספר ועוד.
אני מוצא לעצמי חובה נעימה להודות לעשרות המתנדבים שעזרו בהפעלת הקרן והשתתפו כחברים בועדות המקצועיות השונות, בהנהלה ובאסיפה הכללית של הקרן. - כולם בהתנדבות שלא על מנת לקבל פרס.
תודה מיוחדת למנהלי מוסדות התרבות של העיר לדורותיהם, שתמיד שיתפו פעולה והבינו כי תפקידנו הוא בין היתר להכשיר כוחות אמנותיים בני העיר ולהכשיר קהל עתידי שיצרוך את תפוקותיהם.
קרן תרבות חיפה הינה דומני הקרן היחידה בארץ שאין לה כמעט הוצאות אדמיניסטרטיביות וכי כל כספיה מוקדשים לפעילות עצמה. עיריית חיפה באמצעות משרד מזכיר העיר מספקים את צרכי ניהול הקרן ומשמשים "בית" לקרן. תודה למזכירת העיר ברכה סלע ולמנהלת הקרן אביבה שפיגלשטיין על תמיכה ועזרה ללא סייג בהרבה איכפתיות, יכולת וכשרון.
ושוב תודה לך על האימון האישי התמיכה והשותפות לכל אורך הדרך.
בברכה חמה,

יוסי גלוזמן


העתק:
חברי האסיפה הכללית של קרן תרבות חיפה
ברכה סלע – מזכירת העיר
אביבה שפיגלשטיין – מנהלת הקרן.

דברים לזכרו של אבא, אהרון גלוזמן ז"ל

דברים לזכרו של אבא, אהרון גלוזמן ז"ל, ביום השלושים לפטירתו 4.11.2008

אבא יקר,
כבר שלושה חודשים, מאז אותו יום ראשון בו אושפזת בבית החולים, אני מוצא עצמי חושב עליך , מדבר איתך, מקווה מאד שנתנו לך את הטיפול והיחס שמגיע לך. עכשיו כשנשמתך עלתה אל על למנוחתה הנכונה בין מלאכי השרת, במחיצת צדיקים וחכמים, אומר בקול מקצת ממה שיש לי לומר. מקצת מן המורשת שקיבלנו ממך, קצת מן החוויות שחוינו, ויותר מן האושר שלהיות איתך ובמחיצתך.
אבא, חיים מלאים ועשירים חיית. הרבה סבל וצער ידעת. המר גורלך ובגיל 17 באמצע נערותך, נעקרת מביתך ומשפחתך ויצאת לבד לעולם אכזר בו השתולל הצורר הנאצי, משפחתך נשארה בוורשה עיר הולדתך ונספתה כולה עד האחרון שבהם בשואה.
בכוחות של גיבור על התחלת את מלחמת ההישרדות שלך בעולם.
במסיבת יום ההולדת שלך בגיל 80 התבקשת לשאת דברים. ואתה בדרכך הפשוטה והישירה מתוך הכרת תודה על היש אמרת רק " תודה לך אלוהים".
סלחת לו על כל הרעות. על נעורים שאבדו, על משפחה שנספתה, על הקשיים לכל אורך הדרך – אתה כרגיל ראית רק את הכוס המלאה.
ראית את המשפחה שבנית יחד עם אמא. ראית את ילדיך והיית גאה בהם, ראית את נכדיך ושמחת על הישגיהם, ראית את ניניך ורוית נחת כשבאו אליך ולך היה תמיד משהו לתת להם.
העץ העקור תקע שורשים צימח ענפים ונותן את פריו.
בספר מיכה נאמר: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך. כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלוהיך" ואצלך זה גם עם בני האדם.
"תודה לך אלוהים" אמרת..... ידעת לאהוב את אלוהיך או את "הכל יכול" בשפתך. אך בעיקר ידעת לאהוב את בני האדם. הקפדת במצוות של בין אדם לחברו. מימי לא שמעתי ממך דבר רכילות או מילה רעה על מישהו. ראית רק את הטוב בבני האדם. נכון, גם כעסת לפעמים. על עוולות, על אי צדק אבל תמיד ידעו שומעיך כי נקי כפיים ובר לבב אתה.
במסכת אבות נאמר: "דע מנין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". אתה ידעת. בצד היותך אבא נפלא לילדיך, בעל אוהב ומסור לאמא, סבא נפלא לנכדיך וסבא רבא גדול לניניך, רבו מעשי החסד שלך בעולם. תוך כדי מלחמת ההישרדות שלך , עזרת לאלפים, ביניהם כאלה שבקושי הכרת. היית מנהיג פועלים כשההגדרה הזו עוד היה לה ערך, יעצת לכל מי שביקש עצתך, סייעת לכל מי שזקוק היה לעזרה, ובשנותיך האחרונות עשית צדקה הן במסגרת בית הכנסת שלך והן בבית התמחוי שלידו ועוד מעשים רבים עליהם אנחנו לומדים רק עכשו.
פסיכולוגים אומרים: "ילדים אף פעם לא מפסיקים לחקות את הוריהם. הם מוכרחים. אין להם דגם חיקוי אחר" . אני מודה ככל שאני מתבונן בעצמי אני מוצא כי כולי חיקוי שלך.
ואני גאה ושלם עם כך.
ואיך זיוה אמרה השבוע. אתה יודע יוסי . לי ולאבא הייתה אותה טביעת עין. כשמשהו עקום אנחנו רואים מיד. אבל זה בטח לא הדבר היחיד שהיא לקחה ממך.
אמר הסופר אהרון אפלפלד באחד מסיפוריו " בלא אבות אנו חשופים לכל רוח, ונעים על פני האדמה ללא מחסה" – אתה חסר לי, אבא. אין לי יותר מחסה. אתה חסר לי כדי להתייעץ. אין לי אותך, לספר את הדברים הטובים כדי שתוכל גם אתה לשמוח ולחוש את הצד היפה של החיים.
ינעמו לך רגבי עפרך, אבא. הייה נא מליץ יושר לכולנו. למשפחה, לחבריך וידידיך ותזכה לעמוד לגורלך בקץ הימים.

אפרים נתנזון ז"ל - אחרי מות אמור. לזכרו של מחנך ומורה דגול

פתחתי הבוקר את העיתון ובבת אחת חזרתי לימי ילדותי, בבית הספר היסודי. נזכרתי במראה פניו של מורי ורבי אפרים נתנזון.כבר באותם הימים של שנות ה 50 לא רבים היו המורים בבתי הספר היסודי. אפרים בלט בהופעתו האצילית וברוחו החמה. היה זה בית הספר היסודי קישון, באיזור תל עמל חליסה, כל התלמידים בו באו מבתים של ניצולי שואה או עדות מזרח שמצבם לא שפר עליהם. אפרים וצוות המורים עשו כל מה שמחנכים דגולים עשו. הם לקחו אותנו ועשו אותנו בני אדם. איכפתיים, לומדים, ולרוב גם מצליחים.שני מקרים זכורים לי כאילו ארעו היום ומעידים כאלף מונים על אישיותו החינוכית של אפרים נתנזון.הראשון היה כאשר החליט לקיים לנו מבחן מקיף של מאה שאלות מתחומים שונים. מבחן ידע קרא לו.עשינו את המבחן. וכאן באה ההפתעה . אפרים נכנס לכיתה והזמין חמישה תלמידים אליו הביתה לסייע לו בבדיקת המבחנים. ואווו - להיות מוזמנים לביתו של המורה לא היה ענין של מה בכך, וזאת יודע כל תלמיד. היתה זו שבת , בבוקר, עשינו את דרכנו מקצה אחד של העיר [המזרחי] לקצה השני כי המורה היה גר ברחוב הגפן, בדירת שיכון צפופה וצרה . אפרים קיבלנו בסבר פנים של מכניס אורחים מיומן, סידר לנו מקומות ישיבה סביב שולחן האוכל הצר במטבח וככה בדקנו המבחנים של עצמנו ושל חברינו.המקרה השני היה כאשר אפרים החליט לסכם את כל החומר שלמדנו בהסטוריה במהלך השנים האחרונות במעין חידון בין כיתתי. וגם כאן הכל היה ערוך כמעט כמו חידון התנ"ך העולמי. ואפילו פרס ניתן לזוכה. אלבום בולים יפהפה - [בצניעות הוסיף כי הוא שוכן בביתי עד היום ואין יקר ממנו]. לימים גיליתי כי הוא פשוט הלך וקנה את האלבום מכיסו.סיימתי את בית הספר היסודי ועליתי לבית ספר בסמ"ת ולהפתעתי הטובה, כי רבה, פגשתי את מחנך הכיתה שלי. מורי ורבי עוד מימי היסודי אפרים נתנזון. שמחתי. כי ידעתי שלפחות פה גם נלמד וגם נהנה. ואכן אפרים - היית אחד המורים הטובים והנערצים שלנו והכל בדרכו היפה של שילוב לימוד וחינוך ובעיקר חינוך ודוגמא אישית.חלפו השנים ובנותי כבר בגרו , הגיע שעתן ללכת לחטיבה ולתיכון . הם הופנו לבית הספר התיכון עירוני ה, בחיפה. ומי המנהל? מורי ורבי אפרים נתנזון.וכשיונית בתי חשבה לעבור מעירוני ה, לבסמ"ת זכורני איזה מאמץ השקיע לשכנע לא לעשות כן. נדמה לי אפרים שזו הפעם הראשונה שהימרנו את פיך.במרוצת השנים במסגרת תפקידי בעירייה כמזכיר העיר וכמנכ"ל העירייה היתה לי הזכות לראות ולעקוב אחר תרומתך הגדולה למערכת החינוך בעיר. בנית את בית הספר התיכון הגדול ביותר בעיר וגם הטוב שבהם. וגם כאן בדרכך האופיינית שצניעות ידע והרבה אהבה לתחום בו עסקתה הניבו תוצאות.בשבילי הנך ותהיה לעד מורי ורבי. דמות לאהבה לחיקוי יהיה זכרך ברוך.

יוסי גלוזמן

22 אפריל 2008

פסטיבל הצגות ילדים - חיפה, פסח 2008

הייתי היום בפסטיבל הצגות ילדים. התרשמתי לטובה הן מתוכן רוב ההצגות ומהמגוון לכל הגילאים. אך בעיקר מן הארגון, הסדר והאווירה המיוחדת. שוב לא לחצים ובלאגנים, אלא מערכת מתוקתקת לאילה ולאילה. אפילו אירועי החוצות החלו בשעות שנקבעו להם. נראה היה שכל אחד יודע את מקומו.

רושם מיוחד הותירה בלבי מעורבותם של גופים שונים בשכונת הדר המתעוררת. אמנים תושבי הדר שעזרו בקישוט חוצות , גופים אמנותיים שסייעו בהכנת התכניות ובעיקר היה זה מתנ"ס הדר שהוכיח בצורה חד משמעית את נחיצות פעילותו בשכונה, את העובדה כי ההשקעה בגישור על פערים דתיים ועדתיים ולאומיים משתלמת.

עשרות משפחות חרדיות דתיות לצד משפחות ערביות לצד משפחות ותיקות ועולות חדשות מראות איזה כור היתוך מעניין קיים בהדר.

חובה על המערכת העירונית לזכור זאת ולתמוך בפעילויות מתנ"ס הדר לא רק בדיבורים, אלא בהגדלה משמעותית של התקציבים ולשים בצד נושאים של צרות עין ופוליטיקה מקומית שאין לה דבר עם המעשה הגדול הנעשה בהדר.

על כל אלה תודה מיוחדת ליעקב ברודר מנהל מתנ"ס הדר או בשמו האחר מנהל הקהילה בהדר, שללא החזון שלו והיכולת שלו לגייס שותפים, כל ההישגים בהדר, כמו הקיבוץ העירוני או כפר הסטודנטים לא היו קורמים עור וגידים.
וכנראה שגם לא פסטיבל הצגות ילדים. במצב בו התאטרון לא היה מסוגל לקחת על עצמו את ההפקה של הפסטיבל התגייס יעקב והוכיח כי גם בזאת כוחו רב. [ ואין בזה כדי להפחית כהוא זה ממה שהתאטרון כן עשה]

הצטערתי לשמוע כי אמש בטקס הפתיחה לא נמצא דובר "מבין המכובדים" שטרח להזכיר את חלקו של יעקב ברודר בפסטיבל הצגות הילדים. אבל, לא נורא יש זמן לתקן זאת, עד טקס הנעילה.

אתגאה רק בחלקי הקטן. מאות ילדים נזקקים בחיפה ולמעלה מ 350 ילדים משדרות ומעוטף עזה זכו לראות הצגות הפסטיבל בעזרת סבסוד מסיבי של קרן תרבות חיפה שיש לי הכבוד לשמש בה כמ"מ יו"ר הנהלת הקרן.

יוסי גלוזמן
חיפה 22.4.2008

דרג את התוכן:
0מומלץלא מומלץ

האם יש גרמניה אחרת? האם יש גרמנים אחרים?

ראשית אפריל, ראשיתו של האביב, ישבתי לי בניחותא ברכבת שנוסעת מפרנקפורט שבגרמניה לברמן שבצפון. אף אחד לא היה בתא שלי ויכולתי להשתרע, להביט בנוף ולנמנם.
הרכבת נסעה במהירות אך בשקט. רק החיכוך בין הגלגלים לפסים נשמע מונוטוני, כזה שעוזר לאדם עייף לנמנם. מסתבר שאכן נמנמתי. לא הרגשתי בחלוף הזמן אלא שסמוך להנובר נשמע קולו של הכרוז ברכבת שמודיע בגרמנית ובאנגלית שאנו מתקרבים להנובר.
פקחתי עיני וניסיתי במבט אחד לקלוט את מקום הימצאי.נצמדתי לחלון הרכבת. בחנתי את הנוף את הבתים והשדות והנה אנחנו בפאתי הנובר וכבר רואים את מפעלי התעשיה המקיפים את העיר.לפתע, זעזוע , רעד עובר בי, לאורך גוש גדול של בנינים מופיעה הכתובת מפעלי הימלר בע"מ. נכנסתי ללחץ לא מוסבר. חיכיתי כבר שהרכבת תעצור. רציתי לרדת. בעצמי. לא רציתי שמישהו יוריד אותי.

מטרת ניסעתי לברמן היתה קשורה לקרן תרבות חיפה. זו קרן שהשתתפתי ביסודה בשנת 1976 מכספים שנתרמו על ידי עיריית חיפה משרד החינוך והתרבות שלנו והעיר ברמן בגרמניה. היה זה בשנים שעדיין התקיימו ויכוחים בציבור האם ראוי לשתף פעולה עם הגרמנים. האם ראוי לשתף עימם פעולה כדי לסייע להם לנקות מעט את מצפונם. מי שעמד אז בראש ממשלת ברמן [ברמן היא אחת ממדינות שמרכיבות את גרמניה] היה הנס קושניק. גרמני זה שהיה מראשי המפלגה הסוציאל דמוקרטית הגרמנית, היה ועודו אוהב ישראל שלוואי וירבו כמוהו. זהו ידיד ללא תנאי. עם ביקורת לפעמים אבל עם אהבה עזה לישראל ועם הכרה ברורה כי על הגרמנים לתמוך ולשמור על קיומה של מדינת ישראל.בחיפה היה זה ראש העיר ירוחם צייזל, ראש עיר שכיהן פעמיים כל פעם שנתיים וכמעט נשחכ מלב.
נחזור לעניננו. נשיא גרמניה החליט כי מידי שנה יקיים ערב גאלה שהכנסותיו הכספיות יועברו למטרות נעלות. השנה החליט לקיים את הקונצרט בברמן, לכבוד 60 שנה למדינת ישראל, ו 30 שנה לקיומה של קרן תרבות חיפה, והחליט יחד עם ראש ממשלת ברמן להעניק את הכנסות הערב לשני אירגונים "כפרה" ו"קרן תרבות חיפה". "כפרה" הינו ארגון של צעירים גרמנים שפועל בכל רחבי העולם למטרות של סיוע ועזרה לנזקקים כדי לכפר ולו במעט על מעשי הגרמנים במלחמת העולם השניה. זהו ארגון שפעיל גם בתוך גרמניה ונלחם בגזענות באנטישמיות ובתופעות ניאו נאציות.
קרן תרבות חיפה זכתה לכבוד כדי לסייע בידה להמשיך בפעילויות של דו קיום בין יהודים וערבים בחיפה, כדי להמשיך את המסורת של חיים משותפים בין חלקי האוכלוסיה דתיים וחילוניים, עולים וותיקים וכו', וכדי לסייע לאוכלוסיות חלשות ולקרבם למפעלי ופעילויות תרבות ואמנות.
והכבוד אכן היה גדול.
1400 איש ואישה,משמנה וסלתה של צפון גרמניה שילמו כסף רב להיות בערב זה. לראות מצגת על חיפה, לשמוע את ראש עיריית חיפה, ולארח אותנו ראשי קרן תרבות חיפה. חיפה וישראל עמדו במרכז השיח שהתקיים בלובי לפני ואחרי ובמהלך ההפסקה של הקונצרט.
הרגשנו אנו החיפאים שאנחנו חתני הערב, שהגרמנים אוהבים ומכבדים אותנו. שלגרמנים חשוב שנרגיש טוב.
כמעט שכחתי את סצינת הרכבת.

במסגרת הקשרים בין חיפה וברמן מתקיימים גם חילופי תלמידים. השנה ביוזמתם של יו"ר הפרלמנט של מדינת ברמן וראש עיריית חיפה הוחלט להפגיש תלמידים כגרמנים ותלמידים חיפאים לדו - שיח על נושאים המשותפים לבני הנוער.
בני הנוער הגרמנים התכנסו למפגש הכנה לקראת נסיעתם לחיפה. הנושאים שהתבקשו לדבר עליהם היו אנטישמיות וגזענות ועליית הניאו נאצים וענין שימוש בני הנוער בסמים.
חלק נכבד מבני הנוער בחר לדבר על נושא הגזענות, עליית הניאו נאצים ומה על בני הנוער הגרמנים לעשות כדי להאבק בתופעות אלה. דיון זה, שניכר היה בבני הנוער שהם מדברים בדם ליבם ובאיכפתיות רבה היה רציני. השתתפו גם מחנכים ואנשי קהילה מבוגרים.
היה מחמם את הלב לראות שהפעם העם הגרמני לא שותק. הפעם יש תגובה חריפה לתופעות של גזענות ואנטישמיות והכל בקול רם, בלי בושה וכנושא שעומד בראש סדר היום.

כמעט שחכתי את סצינת הרכבת.

הוזמנו לביקור באצטדיון הכדורגל המרשים של "וורדר ברמן" - הלוואי עלינו. מושבים, תאים למכובדים ותומכים, חדרי הערכות טקטיים, חדר מסיבות עיתונאים כר דשא מרהיב ובית ספר לכדורגל שמרכז עשרות רבות של בני נוער מכל העולם. הם מתגוררים בתוך האצטדיון ולומדים העיר והם העתודה של הקבוצה.ליווה אותנו נשיא הפרלמנט של מדינת ברמן.
המפעים והמרגש ביותר היה המוזיאון של הקבוצה בו מוצגים כל הישגיה מאז הוקמה לפני הרבה שנים. אך, גולת הכותרת היתה תערוכה על חלקם של היהודים בכדורגל הגרמני. מסתבר כי כמות הכוכבים היהודים שכיכבו בליגה הגרמנית מאז נוסדה היא לא פחותה מאלה שבישראל. הגרמנים העמידו תערוכה מרשימה, בעזרת המוזיאון היהודי שבברלין. והציגו את ההסטוריה כמו שהיא. בלי נסיון לטשטש מה היה לפני ובמהלך מלחמת העולם השניה. תערוכה זו גרמה לי להתרגשות רבה. היא חידדה את תרומת היהודים לגרמניה גם בתחום זה. אך בעיקר גורמת למבקר לחשוב מה היה אילו כל שהתרחש בשנות ה 30 וה- 40 לא התרחש.

כמעט שחכתי את סצינת הרכבת.

ובכל זאת למרות האופטימיות אי אפשר לשכוח. וכי איך אשכח את סבי סבתי דודי ודודותי , כל משפחת אבי שנספתה בשואה. הרי מישהו היה אחראי לכך.
מסתבר כי חכמת החיים היא ללמוד לחיות עם הזכרון. לא לשכוח ומאידך להמשיך לחיות להמשיך לדאוג לכך שגרמניה והגרמנים אכן יהיו אחרים.

יוסי גלוזמן
מ"מ יו"ר קרן תרבות חיפה
אפריל 2008

דרג את התוכן:
0מומלץלא מומלץ

עץ הלימון

אמש צפיתי בסרט "עץ הלימון" [למעונינים הוא מציג בקולנוע פארק ברעננה.]
הסרט עשוי טוב, משחק ובימוי לא שיגרתיים וטובים. הנושא - מאלה שמעסיקים אותנו כמעט יום -יום , אולי לא אישית , אבל קיים בתקשורת [גדעון לוי, עמירה הס - הארץ] ומעמיד בפנינו מראה. לא תמיד נאהב את מה שנראה.
אנחנו לרוב עוברים לסדר היום. לא אקלקל את חווית הסרט למי שירצה לראותו, אבל הוא הזכיר לי את ה"סיפור" הרשום מטה.
מה קורה כאשר זבוב נופל לספל קפה :?
האנגלי - זורק את הספל והולך.
האמריקאי - מוציא את הזבוב ושותה את הקפה.
הסיני - אוכל את הזבוב וזורק את הקפה.
היפני - שותה את הקפה עם הזבוב כיוון שהוא תוספת ללא תשלום.
הישראלי - מוכר את הקפה לאמריקאי ואת הזבוב לסיני, וקונה לעצמו קפה חדש.
הפלסטיני - מאשים את הישראלי באלימות נגדו ובהשלכת הזבוב לתוך הקפה שלו, מבקש
סיוע מהאו"ם, לוקח הלוואה מהאיחוד האירופי כדי לרכוש קפה חדש, ומשתמש בכסף
לרכישת חומרי נפץ. אח"כ הוא מפוצץ את בית הקפה ששם יושבים: האנגלי,
האמריקאי, הסיני והיפני עם הישראלי...שמנסים להסביר לישראלי שהוא יותר מדי
תוקפני!.