לחברי מפלגת העבודה וגם לאחרים מותר להפנים

פוסט זה מיועד לחברי מפלגת העבודה ולא יזיק גם לאחרים להפנים.
המפלגה הינה מסגרת אידיאולוגית פרגמתית שמשרתת אמנם אידיאולוגיה אך מטרת העל שלה לשמר, לפתח ולקדם את המדינה.
מי שחושב שסדר הדברים הוא אחר, כנראה אינו מבין איפה אנו חיים.
המפלגה לא קיימת כדי לשרת את עצמה.
אם המפלגה מפסיקה להיות רלבנטית, היא צריכה לסגור שעריה. והמפלגה מפסיקה להיות רלבנטית כשחבריה חושבים שקיום המפלגה חשוב יותר מקיום והקיימות של המדינה.

החל מאמש אנו עדים לתחילתו של המאבק הגדול. קדושת המפלגה [מפלגת העבודה] מול צרכי המדינה. המאבק ילך ויחריף, כי משחקי האגו שם הם בעלי עצמה, מי ישורנה. ולבסוף נצא קרחים גם מכאן וגם מכאן. מפלגה לא תהיה והמדינה תפגע.

זו קריאה לכל חברי מפלגת העבודה שעדיין זוכרים אותה כמפלגה אידיאולוגית פרגמתית. שנסו מתניים התגייסו לעזור לברק לעשות את מה שהמדינה זקוקה לו יותר. את ממשלת האחדות.
ובאמת גב' יחמוביץ ואמיר פרץ, איתן כבל ואחרים לאיפה אתם מובילים? אתם לא המנהיגים שתהפכו את מפלגת העבודה למפלגת על - מקסימום תגיעו עד לגובה השטקר כדי לכבות

ביקור בכפר ערבי - אנחת רווחה

ביקור בכפר ערבי – אנחת רווחה
" אתמול הייתי בסיור בואדי ערה ובישובים שמעל כמו מי עמי, ריחן, קציר וחריש. נכנסנו לתוך ישובים ערביים כמו אום אל פחם בוקעתה וכפר קרע. פעם ראשונה שאני נכנסת לכפר ערבי במשולש ובטח לאום אל פחם הידועה בהתנגדותה. נפגשנו שם עם מנהל בית ספר תיכון, תיכון שהוקם על ידי התנועה האיסלמית. איש משכיל מאוד, התרשמתי מאוד. מדובר בבית ספר ברמה מאוד גבוה, 100% מהתלמידים מסיימים, כלומר לא נושרים בדרך. לומדים שם הרבה מעבר למה שאני מכירה בתיכונים שלנו. המגמה שישתלבו בלימודים אקדמאיים בארץ ולא יצטרכו ללמוד בכל מיני מקומות בעולם.
בקיצור למדתי שאין מה לפחד להסתובב באום אל פחם או בשאר הכפרים זה לא מפחיד כפי שמצטייר מהתקשורת."
זהו מסר שקיבלתי אמש מחברה, בעקבות דו-שיח שהיה בינינו על מקומם של ערביי ישראל במדינת ישראל, על התנהגותם, התנהגות מנהיגיהם ודו'
הצעתי לה בזמנו לבקר בכפר ערבי, לבקר בביתה של משפחה ערבית, לשוחח, להכיר ואז נמשיך בשיחה.
לפני שלושים ומשהו שנים התחלתי עבודתי בעיריית חיפה, כעוזר ראש העיר. והנה מתקרבים ימי חג המולד וראש השנה האזרחית. באו אלי ותיקי העירייה ואמרו שמסורת בידם לבקר בחגים אצל משפחות ערביות איתם היו בקשר במהלך התקופה.
בדרך כלל היו אלה משפחות נכבדים שהיו האוזן, העין והפה של השלטון ושל האוכלוסיה הערבית - ההדדי.
בבוא היום לבשנו חגיגית, הצטיידנו במתנות קטנות ויצאנו ליום ביקורים. לקחתי עמי את בנותי שהיו קטנות. סברתי כי ביקור כזה יואיל לחינוכם בארץ הזו.
בשבתנו אצל המשפחות הצטרפו אלינו עשרות מבני חיפה היהודים. כולם היו מבוגרים ממני בהרבה שנים. הישיבה בחברותא איפשרה לי ללמוד ולהתרשם מיחסי היהודים והערבים בחיפה שלפני מלחמת השחרוו וגם אחריה. ליהודים היה זה רק טבעי שבאו לכבד את המשפחות הערביות בחגן וכפי שלמדתי גם למשפחות הערביות שבאו לבקר את היהודים ביום חגם. יחסי ידידות, יחסי שכנות , נקרא לזה מה שנרצה – זה סימן מובהק לחיים משותפים.
דוקא היהודים היו אלה שהיו מצרים על כך שלא יותר יהודים מעורבים "במעגל" הזה. כי כשאתה מכיר, אתה יודע. וכשאתה יודע אתה מכבד וכשאתה מכבד אתה לא מפחד, וכשאתה מכבד ולא מפחד אתה חי חיים משותפים. וזה השלום האמיתי . הדו-קיום האמיתי. מיותר אולי לציין, ובצער רב, כי מאז זרמו מים רבים בקישון. הדור הלך והתמעט. הביקורים הלכו ופחתו. ובמקומם באו פגישות במסגרות חינוכיות גני ילדים, בתי ספר וכו' אינני מזלזל גם בצורה זו של מפגש אך הוא חסר את המימד האנושי, האישי, המחייב. אבל טוב זה, מלא כלום.

פרידה מקרן תרבות חיפה

11 לדצמבר 2007
אל : יונה יהב – ראש העיר ויו"ר קרן תרבות חיפה.
יונה יקירי,
בהמשך לשיחה קצרה עמך השבוע, אני מבקש להודיע לך , והפעם בכתב, כי החל מסוף חודש זה אני מתפטר מתפקידי בקרן תרבות חיפה כולל תפקידי כמ"מ יו"ר הקרן.
הסיבה להתפטרותי היא אישית ונובעת מן העובדה כי זה למעלה משנה שאיני מתגורר יותר בחיפה. הזמן שיש לי להקדיש לקרן הוא מינימלי אם בכלל. איני חושב שבצורה זו אני יכול למלא את התפקיד לפי הסטנדרטים שאני מאמין בהם.
אי לכך אבקשך להחליט בהקדם, מי יחליפני. בשיחתנו עלו מספר אפשרויות. בישיבת האסיפה הכללית של הקרן שתתקיים בשבוע הבא בכוונתי להודיע על התפטרותי.
קרן תרבות חיפה יקרה לי מאד. אני מלווה את הקרן למעלה משלושים שנה, מאז הקמתה בשנת 1976 . הרבה שנים כהנתי כמנהל הקרן ועוד יותר כמ"מ היו"ר. אני מוצא חובה נעימה לעצמי לציין כי כל ראשי העיר נתנו חופש פעולה לקרן ולמתנדביה. ומגיע להם ובעיקר לך תודה על האמון. אני יודע כי השתמשנו באמון זה רק לטובה.
השתדלנו במשך השנים, למרות התקציב המצומצם, להציב את הקרן במקום שיאפשר לה השפעה על חיי התרבות והאמנות בעיר. אמנים מוכשרים בכל תחומי האמנות והתרבות קיבלו מאיתנו הכרתם לראשונה. ומכאן צמחו הלאה ופרשו כנפיים. הצליחו ועומדים היום בשורה הראשונה של היוצרים בארץ.
הצלחנו במשך שנים לדאוג לכך כי יהיה קהל ממשיכים של צרכנים למפעלי התרבות העירוניים בכך שסיבסדנו כרטיסים למופעים ופעילויות. בשנים האחרונות נתנו עדיפות לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים שבדרך כלל ,בגלל מגבלותיהם, לא מגיעים לצרוך תרבות ואמנות.
מפעלי תרבות רבים, שהעיר מתגאה בהם עד היום נולדו "בחממה" של קרן תרבות חיפה. הקרן ופעיליה יזמו אותם. הקרן מימנה אותם בראשית הדרך כמעט מימון מלא והשכילה במשך השנים להעביר את המושכות לגופים אחרים. ולדוגמא שהנך מכיר היטב הוא פסטיבל הסרטים הבין לאומי של חיפה. הקונצרטים והצגות התיאטרון לילדים ולנוער. פסטיבל הצגות ילדים, החג של החגים, העשרת פעילות אמנותית בבתי הספר ועוד.
אני מוצא לעצמי חובה נעימה להודות לעשרות המתנדבים שעזרו בהפעלת הקרן והשתתפו כחברים בועדות המקצועיות השונות, בהנהלה ובאסיפה הכללית של הקרן. - כולם בהתנדבות שלא על מנת לקבל פרס.
תודה מיוחדת למנהלי מוסדות התרבות של העיר לדורותיהם, שתמיד שיתפו פעולה והבינו כי תפקידנו הוא בין היתר להכשיר כוחות אמנותיים בני העיר ולהכשיר קהל עתידי שיצרוך את תפוקותיהם.
קרן תרבות חיפה הינה דומני הקרן היחידה בארץ שאין לה כמעט הוצאות אדמיניסטרטיביות וכי כל כספיה מוקדשים לפעילות עצמה. עיריית חיפה באמצעות משרד מזכיר העיר מספקים את צרכי ניהול הקרן ומשמשים "בית" לקרן. תודה למזכירת העיר ברכה סלע ולמנהלת הקרן אביבה שפיגלשטיין על תמיכה ועזרה ללא סייג בהרבה איכפתיות, יכולת וכשרון.
ושוב תודה לך על האימון האישי התמיכה והשותפות לכל אורך הדרך.
בברכה חמה,
יוסי גלוזמן

מכתב פרידה מקרן חיפה

21 לפברואר 2009
אל : יונה יהב – ראש העיר ויו"ר הקרן לחיפה.
יונה יקירי,
בהמשך לשיחה בינינו לפני כחודשיים, אני מבקש להודיע לך , והפעם בכתב, כי אני מתפטר מתפקידי בקרן לחיפה כולל תפקידי כמ"מ יו"ר הקרן.
הסיבה להתפטרותי היא אישית ונובעת מן העובדה כי זה למעלה משנה שאיני מתגורר יותר בחיפה. הזמן שיש לי להקדיש לקרן הוא מינימלי אם בכלל. איני חושב שבצורה זו אני יכול למלא את התפקיד לפי הסטנדרטים שאני מאמין בהם.
הקרן חיפה יקרה לי מאד. אני זה שיזמתי את הקמתה. אני מלווה את הקרן קרוב לשלושים שנה, מאז הקמתה בשנת 1981 . הרבה שנים פעלתי בקרן רובן כמ”מ יו”ר הקרן. אני מוצא חובה נעימה לעצמי לציין כי כל ראשי העיר, שכולם כיהנו כיו"ר הקרן, נתנו חופש פעולה לי, לקרן ולמתנדביה. ומגיע להם ובעיקר לך תודה על האמון. אני יודע כי השתמשנו באמון זה רק לטובה.
קשה לחדור לשוק הרווי של הקרנות למען ישראל ברחבי העולם, השתדלנו במשך השנים, להציב את הקרן במקום שיאפשר לה גיוס משאבים משמעותיים לטובת חיפה בארץ ובחו"ל. מנהלי הקרן לדורותיהם השקיעו כל אחד בזמנו המיטב שלהם כדי להצליח. מגיעה להם תודה.
קשה לדמיין היום את חיפה ללא מרכזי היום לקשיש, ללא המרכזים לעיפול בילדים נזקקים , ללא אודיטוריום ותאטרון עירוני מחודשים ומשופצים.
קשה לתאר את חיפה ללא טיילת לואי, ללא גן החיות המשוקם, ללא בית קריגר, אצטדיון האתלטיקה, ללא הספורטק בנוה שאנן , ללא חדרי המחשבים בבתי הספר, ללא מיזוג אויר בבתי הספר הנזקקים. עשרות פינות המשחק והירק שללא גיוס התרומות של הקרן לא היו מוקמים. - אני בטוח שלא מניתי את כל הפרויקטים. כשרואים את כל התמונה מתרחב הלב.
אני מוצא לעצמי חובה נעימה להודות לעשרות המתנדבים שעזרו בהפעלת הקרן בעתה הכוונה והדרכה בארץ ובחו”ל, בהנהלה ובאסיפה הכללית של הקרן. - כולם בהתנדבות שלא על מנת לקבל פרס.
ושוב תודה לך על האימון האישי התמיכה והשותפות לכל אורך הדרך.
בברכה חמה,
יוסי גלוזמן