ביקור בכפר ערבי - אנחת רווחה

ביקור בכפר ערבי – אנחת רווחה
" אתמול הייתי בסיור בואדי ערה ובישובים שמעל כמו מי עמי, ריחן, קציר וחריש. נכנסנו לתוך ישובים ערביים כמו אום אל פחם בוקעתה וכפר קרע. פעם ראשונה שאני נכנסת לכפר ערבי במשולש ובטח לאום אל פחם הידועה בהתנגדותה. נפגשנו שם עם מנהל בית ספר תיכון, תיכון שהוקם על ידי התנועה האיסלמית. איש משכיל מאוד, התרשמתי מאוד. מדובר בבית ספר ברמה מאוד גבוה, 100% מהתלמידים מסיימים, כלומר לא נושרים בדרך. לומדים שם הרבה מעבר למה שאני מכירה בתיכונים שלנו. המגמה שישתלבו בלימודים אקדמאיים בארץ ולא יצטרכו ללמוד בכל מיני מקומות בעולם.
בקיצור למדתי שאין מה לפחד להסתובב באום אל פחם או בשאר הכפרים זה לא מפחיד כפי שמצטייר מהתקשורת."
זהו מסר שקיבלתי אמש מחברה, בעקבות דו-שיח שהיה בינינו על מקומם של ערביי ישראל במדינת ישראל, על התנהגותם, התנהגות מנהיגיהם ודו'
הצעתי לה בזמנו לבקר בכפר ערבי, לבקר בביתה של משפחה ערבית, לשוחח, להכיר ואז נמשיך בשיחה.
לפני שלושים ומשהו שנים התחלתי עבודתי בעיריית חיפה, כעוזר ראש העיר. והנה מתקרבים ימי חג המולד וראש השנה האזרחית. באו אלי ותיקי העירייה ואמרו שמסורת בידם לבקר בחגים אצל משפחות ערביות איתם היו בקשר במהלך התקופה.
בדרך כלל היו אלה משפחות נכבדים שהיו האוזן, העין והפה של השלטון ושל האוכלוסיה הערבית - ההדדי.
בבוא היום לבשנו חגיגית, הצטיידנו במתנות קטנות ויצאנו ליום ביקורים. לקחתי עמי את בנותי שהיו קטנות. סברתי כי ביקור כזה יואיל לחינוכם בארץ הזו.
בשבתנו אצל המשפחות הצטרפו אלינו עשרות מבני חיפה היהודים. כולם היו מבוגרים ממני בהרבה שנים. הישיבה בחברותא איפשרה לי ללמוד ולהתרשם מיחסי היהודים והערבים בחיפה שלפני מלחמת השחרוו וגם אחריה. ליהודים היה זה רק טבעי שבאו לכבד את המשפחות הערביות בחגן וכפי שלמדתי גם למשפחות הערביות שבאו לבקר את היהודים ביום חגם. יחסי ידידות, יחסי שכנות , נקרא לזה מה שנרצה – זה סימן מובהק לחיים משותפים.
דוקא היהודים היו אלה שהיו מצרים על כך שלא יותר יהודים מעורבים "במעגל" הזה. כי כשאתה מכיר, אתה יודע. וכשאתה יודע אתה מכבד וכשאתה מכבד אתה לא מפחד, וכשאתה מכבד ולא מפחד אתה חי חיים משותפים. וזה השלום האמיתי . הדו-קיום האמיתי. מיותר אולי לציין, ובצער רב, כי מאז זרמו מים רבים בקישון. הדור הלך והתמעט. הביקורים הלכו ופחתו. ובמקומם באו פגישות במסגרות חינוכיות גני ילדים, בתי ספר וכו' אינני מזלזל גם בצורה זו של מפגש אך הוא חסר את המימד האנושי, האישי, המחייב. אבל טוב זה, מלא כלום.