יום האם בחיפה.

כמו הרבה דברים אחרים. חיפה מפספסת בגדול.
חיפה היתה הראשונה להנהיג את יום האם.זב היה בראשית שנות החמישים, ותמיד היה זה נר שלישי של חנוכה.
היו אלה ראש העיר המיתולוגי של חיפה,אבא חושי ורעייתו חנה ז"ל שבחזונם ומנהיגותם קבעו את היום ואת המתכונת בה נחוג.
היה זה שמואל ביאליק, האיש שהיה על החזון והביצוע של מפעלי תרבות וקהילה רבים בעיר שהיה "אביר המוצר" של ארועי יום האם. הוא שראה ודאג כי היום ומסורותיו יהיו חלק מהמסורת החיפאית שעוברת מדור לדור.

במרוצת השנים, נעשה ליבם של מנהיגי העיר "גס" בארועים שהם עצמם לא יכולים להתגדר בהמצאתם, וארועים רבים וחשובים שהיו סימן ההיכר של חיפה, שקעו בנבכי הזכרונות. מי עוד זוכר את המפעלים האדירים של יום האם, תערוכת הפרחים, מצעדי המחולות ודומיהם שאין ולא היתה סיבה להמשיכם.

נכון, גם היום יש ארועים שמשום מה נושאים את אותם השמות. אז מה? זה ממש לא אותו הדבר.

וכמו הרבה דברים. ראו מנהיגי הערים האחרות כי טוב, ואימצו מסורות יפות אלה לעצמם. וכך החלה תל אביב בסוף שנות השישים להנהיג את יום האם ב- 28 לפברואר [אם אינני טועה] ומהר מאד הפך יום זה לחלק מהמסורת בכל מדינת ישראל. והיום שלנו בחיפה, שקע בנבכי הזכרונות.

לא הייתי כותב כל זאת רק מתוך הנוסטלגיה. ראו בזה מקצת כבוד למשפחת חושי ולשמואל ביאליק. אולי יקראו זאת אבות העיר הנוכחיים, כל עוד יש כאלה שזכרון העבר עדיין בראשם וליבם, ויחליטו לחדש מסורות ולהחזיר לנו את מה שכל כך אהבנו וכמעט שכחנו. גם לילדינו מגיעה המסורת וגאוות העיר.